PC180397

עיתונות

PC180395PC180396PC180393PC180390PC180389


יתרונות הבית ספר

• המדריך/מאמן הוא בעל השכלה פדגוגית גבוהה וניסיון רב. הוא אלוף בינלאומי, ודובר כמה שפות – מה שעוזר לו להבין תלמידים ולתלמידים אותו. בדרך כלל ברוב החוגים האחרים שמציעים אחרי הצהרים יש פרסום רב והרבה "רעש" סביב המאמן כשבעצם אותו מאמן לא מודע לאחריות שיש עליו – לימוד לא נכון של התלמידים שפוגע בבריאותם. בבי"ס זה המאמן מוסמך, בעל ניסיון ויידע רב, יודע מה יועיל באימון לתלמיד, באיזו דרך, מה כן ומה לא. כך שההורים יכולים להיות בטוחים שילדם בידיים בטוחות.

• שעות פעילות בית הספר נוחות להורים ומחנכות את הילדים למוסר, משמעת עצמית, הגנה עצמית וערכים טובים. מה שנוגד את המסתובב ברחוב שעלול להיגרר להרגלים רעים כמו ונדליזם עישון סמים וכד'.

• הרבה במעט - מחיר האימונים נמוך יחסית לחוגים אחרים, אך תנאי השיעורים מהטובים שיש באזור. ילדים מכל שכבות האוכלוסייה יכולים ליהנות מאימונים בבי"ס זה. המאמן נותן יחס לכל תלמיד ומעביר את שיעוריו ברמה מקצועית. משלמים ומקבלים הרבה מעבר. מתלמידיו אלופים בים שייצגו את בית ספרם במקצועיות ואף פעם לא שבו בידיים ריקות מתחרויות. • לבי"ס יש את הציוד המתקדם והבטיחותי ביותר בשוק. מה שעוזר להתמקד לא רק בלימוד אומנויות לחימה אלא גם הגנה עצמית נכונה, כושר סיבולת ועוד. תוך יחס לכל תלמיד ויכולותיו אינדיבידואלית ודחיפתם למקסימום.

• בכל חוג אחר מקבלים התלמידים שעה אקדמית שזה 45 דקות. בבי"ס זה התלמידים מקבלים שעה מלאה! ובעת הצורך אף יותר! קבוצות הבוגרים בד"כ מקבלים בין שעה וחצי לשעתים.  


אודותינו

 

רקע לבית הספר לקראטה בהדרכת רפאל לדייב:

 

עיקרון ביה"ס והמועבר בו:

 

עם עלייתו של רפאל לדייב לארץ (1 למאי 1991), לאחר בערך כ- 4 חודשים, החל לאמן בקריית מלאכי, שאם הזמן הפך לאחד הסניפים הגדולים של בתי ספר לקראטה (ואומנויות לחימה) בהדרכתו. על בסיס הידע והניסיון של המאמן וכן איחוד עם מאסטרים (מורים) באומנויות לחימה מבתי ספר שונים ובעיקר איחוד עם המאסטר משה בוחניק, נפתח זרם חדש שאותו מעביר רפאל לדייב.

זרם זה הוא אינו שיטה חדשה. הוא מתבסס על: שיטת השוטוקאן, בצירוף תרגילי סמבו, האבקות רומי-יוונית, אייקידו, תרגילי גמישות מבתי הספר הסיניים, תרגילים שמשמשים להגנה עצמית פרקטית, עבודה עם כלי נשק קרים: נונצ'קות טונפה מקלות וכדומה.. תרגילי כושר, סיבולת, שליטה, ריכוז ומדיטציה.

מה שמייחד זרם זה הוא לא כל המצוין מעלה, אלה דרך ההעברה של המאמן את כל הידע שלו, שילוב של משמעת חזקה ואמונה בנלמד ובנעשה. כל הנלמד ועוד נותן ביטחון שעם זה יהיה הרבה יותר קל לשלוט על עצמך בחיים האמיתיים :בלימודים, בצבא, בחברה, בעבודה ובחיי המשפחה.

השליטה הנלמדת בבי"ס זה נותנת לתלמיד לשלוט בגופו ובמחשבתו ולהגיב לקורה בסביבתו. במקרה הצורך הגוף מגיב נכון למקרה הנכון (כשמותקף הופך ל"חומה" ופועל בהתאם-מגן על עצמו).

לילדים התרגילים מועברים בצורת משחק שעם הזמן והתקדמותם בדרגות הם מבינים מה פרוש אותם תרגילים במציאות. המטרה במשחקים היא ללמד את הילדים דברים בסיסיים כמו לקפוץ בזמן, לפול נכון (על מנת לא לפצוע את עצמו בנפילה), להחזיק שיווי משקל, לא לפחד מגובה ולחזק את הביטחון העצמי של הילד.

ספורטאים שלפני גיוס המתאמנים בבי"ס מוכנים נפשית מנטאלית ופיזית לאימוני הצבא הרבה יותר טוב מאשר ספורטאים המתאמנים בספורט אחר או נוער שלא עוסק בספורט כלל.

 

ביה"ס והישגיו:

בשנת 1991 הוקם ביה"ס בהדרכת רפאל לדייב. במשך חצי שנה התלמידים הראשונים שהתאמנו עם הקמת ביה"ס, הפכו לאלופים אזוריים ובמהרה גם לאלופי הארץ.

בשנת 1992 עם התקדמות זו נפתחו גם סניפים באשדוד וקריית גת.

כל שנה נוספו אלופים חדשים תוצרת בי"ס עם זאת הפכו לדמות להערצה או דמות שיש לשאוף להיות כמוה או יותר ממנה.

בנוסף להישגים, בי"ס גם נותן הופעות ראווה מס' פעמים בשנה- בהן הוא מדגים את כל העוצמה, יופי, אומץ של הקראטה.

התחרות האחרונה שהייתה בינואר 2005 – אליפות הארץ בין מועדוני שינדוקאן,  הראתה שהנבחרת אספה כמות גדולה של גביעים. מתוך 22 אנשים מהנבחרת שהשתתפה, הגיע אוסף של 21 גביעים שחלקם הרב – מקומות ראשונים.

 

לביה"ס יש כבר ניסיון בפגישות בתחרויות בינלאומיות. בשנת 1999 טסה למכבייה בארה"ב תלמידה מהנבחרת- אבילינה לדייב, וזכתה במקום שלישי. וכן בשנת 2001, נבחרת קריית מלאכי טסה לדנמרק, לאליפות אירופה ושם מתוך 6 אנשים לא יצא אף אחד בידיים ריקות, אלא הביאו 3 מקומו ראשונים, 2 מקומות שניים, ו-4 מקומות שלישיים. בנוסף באותה תחרות זכו בגביע כבוד גדול על היותם הקבוצה שזכתה הכי הרבה גביעים ומדליות מבין המשתתפים.

 

אחד היתרונות של ביה"ס לקראטה זה הוא שהוא פועל אחרי צהרים וספורטאים בעלי פוטנציאל רב מתאמנים בו בספורט האהוב שלהם במקום לשוטט ברחובות בחוסר מעש, ששם – לא סוד לאף אחד, מסתובבים גם העישון וגם הסמים, וחס ושלום הנוער יכול להתגלגל לדברים הרעים הללו.

רשימת האלופים תוצרת ביה"ס לקראטה בהדרכת לדייב רפאל, חגורה שחורה דאן 6 מאמן

 

אבילינה לדייב, חגורה שחורה דאן 1 מדריכה

אינסה לדייב, חגורה שחורה דאן  1 מדריכה

מירה לדייב , חגורה שחורה דאן 1

עמנואל קימיאגרוב, חגורה שחורה דאן 1 מדריך

אנגלינה אדינייב, חגורה שחורה דאן 1

דין סונגטולין .חגורה חומה , נבחרת קנדה.

לאוניד יקימוב. חגורה חומה,נבחרת גרמניה

אלכסיי יבטושנקו

אלכסנדר יבטושנקו

וזוהי רשימה לא גמורה...

 


מי הוא רפאל לדייב

 

מיהו רפאל לדייב?

לדייב רפאל, חגורה שחורה דאן 6 ,נמצא בקראטה עצמו משנת 1977. אלוף ולא פעם של תדז'יקיסטאן.עם המעבר לאוזבקיסטאן ניכנס לנבחרת הארץ (אוזבקיסטאן).וכן גם שם היה אלוף הארץ פעמים רבות.

בשנת 1981 היה אלוף ברי"המ, ובשנת 1982 היה אלוף רוסיה.

בשנת 1978 התחיל דרכו כמדריך קראטה.

בשנת 1979 הפך למאמן לאחר שעבר את הקורסים למאמנים בהצלחה.

בשנת 1980 בחוזרו למולדתו – אוזבקיסטאן אימן בביה"ס מצקועי לספורט.

בבסיס צבאי אימן את הקומנדו של חייל האויר ,וכן אימן את המשטרה.

בשנת 1985 עבד רק בבסיסים צבאיים.

בשנת 1986 פתח בית ספר פרטי לקראטה.

בשנת 1989 הפך למאמן בכיר.

הנבחרת הארצית שאומנה ע"י רפאל לדייב זכתה פעמים רבות באליפויות ארציות עד שנת 1991.

בשנת 1991 עלה רפאל לארץ ישראל והשתכן בעיר קרית מלאכי.

החל לעבוד במתנ"ס העירוני של קרית מלאכי, ותוך 6 חודשים הכין ספורטאים שיצגו את קרית מלאכי באליפות הארץ , והפכו לאלופי הארץ.

בהיצטרפו למאמן משה בוחניק, הרחיב את גבולות הביה"ס שלו. רפאל החל לאמן באשדוד, קרית גת , אשקלון והסביבה .

משנת 1991 רפאל מאמןף ילדים ,ילדות, בחורים ,בחורות, גברים ונשים. כשיש לו השכלה פדגוגית גבוהה וניסיון רב ,הכל הולך כשורה.

הכנת הילדים עד לגיל הביה"ס היסודי, היתה בכך שהכניס להם ביטחון עצמי ,אומץ, גמישות, כח קורדינציה ועוד... וזה עזר להם להוציא את הפוטנציאל החבוי בהם ולעזור להם בעתיד.

לבחורים והבחורות האימונים עזרו בתור הכנה טובה לצבא, הכינו אותם לעצמאיות, להיות יותר החלטייםבכל מיני תחומים.

בעבודה עם הבוגרים (באימונים) לחיזוק המראה הפיזי, חיטוב הגוף , תזונה נכונה הורדת משקל מיותר ועוד הרבה דברים שאומנויות הלחימה יכולות לעזור בהם.

בקבוצות הדתיות , עזר להם לחבר את נפשם הבריאה עם הגוף הבריא.

הקשיים של בחורי הישיבות מובנים כאשר ידוע שבישיבות ובבתי הספר כמעט ולא מקדישים זמן לספורט. כך גם היתה מובנת שמחתם כאשר הבינו שיש להם גוף שבו הם יכולים לשלוט – בבריאותו , ושהאימונים מחזקים אותם עצמם ואת בריאותם.

בהדרכת רפאל נימצאת גם קבוצת נשים- "איירו קראטה"-שבקבוצה זו הנשים מתאמנות קראטה עם מוזיקה ללא פגיעות, העבודה נעשית לחיטוב הגוף והורדת המשקל המיותר.

כמו כן הקבוצות נוסעות לקורסים למיניהם שנותנים להם מיומנות וידע נוסף באומנויות הלחימה,  וזה נותן להם לא רק שליטה בגופם, אלא גם שליטה בכלי נשק רבים.

התלמידים שולטים בחופשיות במקלות, נונצ'אקות וכדומה...

 

 

 


Karatedo

היסטוריה קצרה של קראטה

אומנות לחימה, המוכרת כיום כקראטה החלה לפני 2000 שנה בהודו ובסין. מאוחר יותר הגיעה הקראטה לאי אוקינאווה, ורק לאחר מכן ליפן. קראטה הייתה התוצאה של הפיכתם של סגנונות הלחימה העתיקים , שממשיכים להשתנות עד לעצם היום הזה. העובדה שההיסטוריה של הקראטה שתחילתה בימי קדם, הוכחה ע"י ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו במדינות מזרח רבות.

אוקינאווה, היוותה צומת דרכים של מפגש בין תרבויות יפניות וסיניות, ומכאן נבעו כל הסגנונות הרבים הקיימים כיום בבתי הספר לקראטה. באותו זמן, הייתה מלחמה על השליטה באי בין שתי מדינות - סין ויפן. כאשר בסופו של דבר יפן כבשה את האי בשנת 1609, והתושבים המקומיים היו לעתים קרובות נדרשים להילחם בפולשים.

הבסיס המרכזי שממנו נולד הקראטה היה הקונג פו הסיני, בשילוב עם אלמנטים של  וJujutsu יפני , ולימים נקראה האומנות המשולבת הזו, אוקינווה-טה/אוקינוואה -te ("יד אוקינאווה") שנוסדה רשמית בתחילת המאה 19. ואז היו שלושה מרכזים עיקריים בערים טומארי, נהה ושארי. בהתאם לכך, הכיוון של האמנויות מחולק לטומארי-טה, נהה-טה ושארי-טה. במקביל, הופיע השם של אופי הלחימה "קארה" - שפירושו "סיני" על גבי כתב חרטומים באותה עת. השם הזה הופיע לראשונה בבית הספר לקראטה  של המאסטר Sakugava, שנחשב למייסד האוקינאווה-טה. חסידו של Sakugavy-  העונה לשם Sokon matzmura ,פתח בשנת 1832 בית ספר סיורינדזי ריו קראטה. וכך השם הרשמי של הקראטה באוקינאווה אושר בסוף שנות ה -80 של המאה ה -19.

בשנת 1868, כתוצאה  מרפורמות  מייג'י , מעמד הסמוראים חוסל, והאי אוקינאווה הפך לפרובינציה של יפן.

מאז תאריך זה נגמרה תקופה ארוכה של פיתוח הקראטה המחתרתי באוקינאווה. Yasutsune Itosu וקאנריו Higashionna (היגאונה) היו המורים הראשונים ותרמו תרומה אדירה לפופולריזציה של קראטה. Itosu לראשונה הסיט את הקראטה שהיה אז רק בהיבט קרבי, לאספקטים של כושר ובריאות, ויצר פתח לקהל הרחב של קראטה בעל אופי שונה , המציג אמנות לחימה כשיטה להשגת אופי הספורט. זמן קצר לאחר מכן הוא הציג שורה של הופעות הפגנה יחד עם מקורביו , ביניהם ממציא שיטת השוטוקאן פונאקושי (ראה תמונה משמאל).

מאז 1912, פונאקושי ומאסטרים אחרים היו עושים הפגנות שיטתיות בערים הגדולות באי אוקינאווה. בשנת 1916, פונאקושי הוזמן להציג את אומנות הלחימה שלו בארמון אומנויות לחימה - של טוקיו Butokuden. זו היתה ההופעה הראשונה שזכתה להצלחה רבה בבירה. יחד עם זאת, הקראטה לא קיבל הכרה מוחלטת. רק לאחר ביקור של נסיך יפן בשנת 1921 בעיר שארי , פונאקושי הפגין את אמנותו שוב, והוזמן באופן רשמי ע"י הנסיך לטוקיו לתערוכה ארצית שנערכה בשנת 1922 . מאז זכה גיצ'ין פונאקושי להכרה רחבה כמייסד הקראטה המודרני.

הכשרון שלו הוא בכך שהוא הראשון שהמציא את השוטוקאן דוג'ו. בין תלמידיו מאסטרים גדולים רבים, הידועים ברחבי העולם. הוא טבע את המונח "קראטה" ושינה אותו למונח "האמנות של היד הריקה". אדם יוצא דופן זה ראה לראשונה את הרוח/האמונה של הקראטה ובהשראת הרעיון הזה הוסיף את הסיומת " דו " שפירושו הדרך.

נכון להיום "קראטה דו " עושה שימוש בחיי היומיום, בפן שבו הגוף והנפש צריכים לעבוד יחד בסינרגיה והאדם צריך להיות סמל להוגנות כלפי בני אדם והסביבה.  וכך בתחילת המאה ה-20 החל הקראטה ביפן לצבור תאוצה ולהתפתח במהירות.

בשלב זה נוצרו סגנונות בסיסיים של הקראטה המודרני: - 1928 -טודזון מיאגי פיתח את סגנון גודזיו-ריו. 1930 - המאסטר של אוקינוואה קנבה מאבוני פיתח את סגנון שיט ריו. בשנות ה-30 מאוחרות התפתח שיטת Wado-ריו, שנוסדה על ידי תלמידו של פונאקושי ד"ר Hironori אוצוקה.

הפריחה הגדולה ביותר של הקראטה הגיעה אחרי תקופת המלחמות. בשנת 1953, ארצות הברית הזמינה את אימוני הקראטה הידועים ליחידות נבחרות של הצבא האמריקאי, ולאחר מכן גם הגיע הקראטה לאירופה. בשנת 1955 פונאקושי ייסד את התאחדות הקראטה היפנית (JKA), שהתאמנו אך ורק בשיטת ה-שוטוקאן. לאחר מותו של פונאקושי,עברה ההתאחדות לראשותו של אחד מתלמידיו - מסאטושי נקיאמה, שלימד והכשיר מערך גדול של ספורטאים ומאמנים שהמשיכו לעבוד על הקידום ופופולריזציה של הקראטה בעולם. בתחילת שנות ה 60 של המאה עשרים הקראטה מופץ באופן נרחב ברחבי העולם. כיום שוטוקאן הוא הסגנון הנפוץ ביותר של הקראטה, הוא מתורגל על ​​ידי מיליונים רבים של בני אדם ברחבי העולם ואפילו ישנן מספר פדרציות גלובליות, שממשיכות לפתח את סגנון השוטוקאן.